דליריום פדיאטרי גישה פרקטית

Jan N. M. Schieveld, Erwin Ista, Hennie Knoester & Marja L. Molag

 

מהדורה בעברית

תרגום: שפרה רוזנצויג וד״ר מיכל לסק

עריכה: פרופ' פז תורן

שמות רבים ניתנו לתיאור מצב דליריום ,  כגון ״מצב בלבולי חריף,״ ״פסיכוזה טוקסית", ״פסיכוזה של הטיפול נמרץ,״ ״סינדרום נפשי אורגני,״ ״אנצפלופתיה״ ועוד.

דלריום פדיאטרי תואר לראשונה ב1935, בספרו של ליאו קאנר

 Psychiatry Child בפרק, ״זיהומים מוחיים  חולפים".  ״ילדים הופכים דלירנטים  לבמהירות ולעתים כה תכופות  כך שאין בכך  משמעות עבורנו,״ כתב בלוילר (1955) בספרו

Psychiatrie der Lehrbuch. אחרי תקופה ארוכה שבה דלריום פדיאטרי הוזנח על ידי ספרי למידה, הנושא נידון בגרסה של Psychiatry Adolescent and Child of Textbook 'Lewis מ1991. בDSM-IV, בחלק  אשר מוקדש לילדים ונוער, אין אפילו אזכור אחד לדלריום פדיאטרי אך קיים אזכור קצר בחלק אשר מוקדש לדלריום במבוגרים. דלריום פדיאטרי גם לא מתואר

ב DSM-5. עם זאת, בשנים האחרונות עלתה המודעות לחשיבות הקלינית של דלריום פדיאטרי.  עלייה זו מלווה במספר הולך וגובר של פרסומים בנושא

(Kudchadkar et al, 2014; Schieveld & Janssen, 2014; Schieveld et al, 2014),

וכן עלו חששות הנוגעות לגבי ההשלכות הקליניות שלו, העדר ממצאים מחקריים  והעדר הנחיות טיפוליות

 Schieveld & Janssen, 2014; Schieveld et al, 2014)).

הגדרה

דלריום, אשר שמו נובע מהמילה lira de (חוץ למגמה) הלטינית, היא הפרעה נוירו קוגניטיבית הנובעת ממחלה גופנית או מהטיפול בה. המוח יכול להגיב למחלה ובמיוחד למחלה חמורה בדרכים שונות, החשובות שבהן הן התנהגות של חולי, חום, אפילפסיה, קטטוניה, דלריום, אי שקט עמיד לטיפול  ותרדמת.

מחלה חמורה, קריטית,  הינה מצב בו מתרחש כישלון מוחי או לבבי או קריסה של האיברים העיקריים, והוא מצב מסכן חיים.  התנהגות של חולי היא הרפרטואר ההתנהגותי שמראים  אנשים, ומינים יונקים אחרים, בתגובה לזיהום, טראומה, מחלות אונקולוגיות ובתגובה לטיפול בהן. התנהגות של חולי מאופיינת באובדן עניין ותיאבון, איריטביליות  רגשית, עייפות וצורך מוגבר לשינה.

לפי ה DSM-5 (2013 ,Association Psychiatric American) התנאים לקיומו של דליריום הינם:

  • הפרעה בקשב או במודע
  • ההפרעה מלווה בשינויים בחשיבה אשר לא יכולים להיות מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה נוירו קוגניטיבית קיימת (לדוג׳: פיגור שכלי, דמנציה).
  • המצב מתפתח תוך תקופה קצרה של זמן, שעות או ימים, ולרוב משתנה במהלך היום עם נטייה להחמרה בערב (״sundowning"); ו
  • יש אינדיקציות מהאנמנזה, מהבדיקה או מבדיקות המעבדה של המטופל שההפרעה נובעת כנראה ממצבו הרפואי או מהטיפול במצב זה.

ההגדרה של דלריום לפי ה DSM-5זכתה לביקורת בגלל הדרישה לשלול קיום  מצב של תרדמת, מבלי לפרט את האופן בו הדבר צריך להיעשות.

למצב הכרה שני מרכיבים הנדרשים בו זמנית:

  • עוררות, שנעה מצלילות מחשבתית ועד לישנוניות, ערפול חושים, ותרדמת;
  • וכן-
  • תוכן המחשבה, הנע בין חשיבה הגיונית התואמת גיל והשכלה ועד להפרעת חשיבה.

ללא רמה מספקת של עוררות, חשיבה אינה אפשרית; במילים אחרות, עוררות הכרחית לחשיבה. עוררות מאפשרת תהליכים מנטליים ויכולת למקד, לשמור  ולהסיט קשב. בהפרעות סומטיות, קשב הוא המרכיב הראשון שאובד והאחרון שחוזר.

הICD-10 (2015 ,Organization Health World) מגדיר דלריום כתסמונת מוחית אורגנית לא ספציפית מבחינה אטיולוגית ואשר מאופיינת על ידי הפרעה בו זמנית בהכרה וכן בקשב, תפיסה, חשיבה, זיכרון, התנהגות פסיכומוטורית, רגש, ובמעגל  השינה/עירנות.  המשך משתנה ודרגת החומרה נעה מקלה ועד חמורה מאוד.

 

מהדורה בעברית. תרגום: שפרה רוזנצויג וד״ר מיכל לסק.

עריכה:פרופ' פז תורן

 

לקריאת הפרק המלא על דליריום פדיאטרי בתרגום שפרה רוזנצויג וד״ר מיכל לסק ובעריכת פרופ' פז תורן לחץ כאן

 

עמוד הבית

מאמרים

Facebook

You Tube

Twitter

LinkedIn

Wikipedia

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *