ראקטיביות פסיכופיזיולוגית

ראקטיביות פסיכופיזיולוגית

Ben-Amitay Galit, Kimchi Nir, Wolmer Leo, Toren Paz

ראקטיביות פסיכופיזיולוגית בהתעללות מינית בילדים

גלית בן אמיתי, ניר קמחי, לאו וולמר, פז תורן

 

Abstract

Sexual abuse has physiological and emotional implications. The purpose of this study is to evaluate the neurobiological sequels of childhood sexual trauma by monitoring physiological variables among sexually abused girls and women compared to controls. We assessed posttrauma and traumatic life events of 35 females sexually abused in their childhood (age range 7-51 years) and 25 control females (age range 7-54 years). Electroencephalography, frontalis electromyography, electrodermal activity, and heart rate parameters were recorded while watching sets of pictures representing neutral and trauma-suggestive stimuli. A minority of participants met the Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders criteria for post-traumatic stress disorder. Abused females displayed significant elevations in heart rate, electromyography, and electroencephalography while viewing allusive stimuli and elevated heart rate while viewing neutral stimuli. The dysfunctional regulation of the physiological stress system associated with child sexual abuse may endanger the victims with various stress and anxiety disorders.

המאמר המלא " ראקטיביות פסיכופיזיולוגית בהתעללות מינית בילדים" שנכתב על ידי גלית בן אמיתי, ניר קמחי, לאו וולמר, פז תורן   פורסם בעיתון J Child Sex Abuse

 

לקריאת המאמר המלא של גלית בן אמיתי, ניר קמחי, לאו וולמר, פז תורן לחץ כאן



עמוד הבית

מאמרים

Facebook

You Tube

Twitter

LinkedIn

Wikipedia

הסתמנות קלינית במתבגרים שעברו התעללות מינית

מנבאי הסתמנות קלינית במתבגרים שעברו התעללות מינית

לוטם טוקר, גלית בן אמיתי, נטע חורש-רינמן, מיכל לסק, פז תורן

 

Abstract

This cross-sectional, case control study examines the association between child sexual abuse and interpersonal and intrapersonal outcomes among 54 adolescents, examining specific clinical measures (depression, anxiety, dissociation, and posttraumatic stress disorder, attachment patterns, self-esteem, self-disclosure, and family environment characteristics). The research results point to a correlation between sexual abuse and higher levels of the clinical measures. In addition, a correlation was found between sexual abuse and level of avoidant attachment, self-esteem, and family environment characteristics. Stepwise hierarchical regressions were conducted to examine how adolescent attributes predicted depression, anxiety, and dissociation beyond the prediction based on sexual abuse. A combination of self-esteem, anxiety attachment, and family cohesiveness made sexual abuse insignificant when predicting levels of depression, anxiety, and dissociation. This study contributes to characterizing the emotional, personal, and family attributes of adolescents who experienced sexual abuse. It also raises questions about the clinical outcomes usually associated with sexual abuse.

 

המאמר המלא " מנבאי הסתמנות קלינית במתבגרים שעברו התעללות מינית" שנכתב על ידי לוטם טוקר, גלית בן אמיתי, נטע חורש-רינמן, מיכל לסק, פז תורן  פורסם בעיתון J Child Sex Abuse

לקריאת המאמר המלא של לוטם טוקר, גלית בן אמיתי, נטע חורש-רינמן, מיכל לסק, פז תורן לחץ כאן

עמוד הבית

מאמרים

Facebook

You Tube

Twitter

LinkedIn

Wikipedia

דליריום פדיאטרי גישה פרקטית

Jan N. M. Schieveld, Erwin Ista, Hennie Knoester & Marja L. Molag

 

מהדורה בעברית

תרגום: שפרה רוזנצויג וד״ר מיכל לסק

עריכה: פרופ' פז תורן

שמות רבים ניתנו לתיאור מצב דליריום ,  כגון ״מצב בלבולי חריף,״ ״פסיכוזה טוקסית", ״פסיכוזה של הטיפול נמרץ,״ ״סינדרום נפשי אורגני,״ ״אנצפלופתיה״ ועוד.

דלריום פדיאטרי תואר לראשונה ב1935, בספרו של ליאו קאנר

 Psychiatry Child בפרק, ״זיהומים מוחיים  חולפים".  ״ילדים הופכים דלירנטים  לבמהירות ולעתים כה תכופות  כך שאין בכך  משמעות עבורנו,״ כתב בלוילר (1955) בספרו

Psychiatrie der Lehrbuch. אחרי תקופה ארוכה שבה דלריום פדיאטרי הוזנח על ידי ספרי למידה, הנושא נידון בגרסה של Psychiatry Adolescent and Child of Textbook 'Lewis מ1991. בDSM-IV, בחלק  אשר מוקדש לילדים ונוער, אין אפילו אזכור אחד לדלריום פדיאטרי אך קיים אזכור קצר בחלק אשר מוקדש לדלריום במבוגרים. דלריום פדיאטרי גם לא מתואר

ב DSM-5. עם זאת, בשנים האחרונות עלתה המודעות לחשיבות הקלינית של דלריום פדיאטרי.  עלייה זו מלווה במספר הולך וגובר של פרסומים בנושא

(Kudchadkar et al, 2014; Schieveld & Janssen, 2014; Schieveld et al, 2014),

וכן עלו חששות הנוגעות לגבי ההשלכות הקליניות שלו, העדר ממצאים מחקריים  והעדר הנחיות טיפוליות

 Schieveld & Janssen, 2014; Schieveld et al, 2014)).

הגדרה

דלריום, אשר שמו נובע מהמילה lira de (חוץ למגמה) הלטינית, היא הפרעה נוירו קוגניטיבית הנובעת ממחלה גופנית או מהטיפול בה. המוח יכול להגיב למחלה ובמיוחד למחלה חמורה בדרכים שונות, החשובות שבהן הן התנהגות של חולי, חום, אפילפסיה, קטטוניה, דלריום, אי שקט עמיד לטיפול  ותרדמת.

מחלה חמורה, קריטית,  הינה מצב בו מתרחש כישלון מוחי או לבבי או קריסה של האיברים העיקריים, והוא מצב מסכן חיים.  התנהגות של חולי היא הרפרטואר ההתנהגותי שמראים  אנשים, ומינים יונקים אחרים, בתגובה לזיהום, טראומה, מחלות אונקולוגיות ובתגובה לטיפול בהן. התנהגות של חולי מאופיינת באובדן עניין ותיאבון, איריטביליות  רגשית, עייפות וצורך מוגבר לשינה.

לפי ה DSM-5 (2013 ,Association Psychiatric American) התנאים לקיומו של דליריום הינם:

  • הפרעה בקשב או במודע
  • ההפרעה מלווה בשינויים בחשיבה אשר לא יכולים להיות מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה נוירו קוגניטיבית קיימת (לדוג׳: פיגור שכלי, דמנציה).
  • המצב מתפתח תוך תקופה קצרה של זמן, שעות או ימים, ולרוב משתנה במהלך היום עם נטייה להחמרה בערב (״sundowning"); ו
  • יש אינדיקציות מהאנמנזה, מהבדיקה או מבדיקות המעבדה של המטופל שההפרעה נובעת כנראה ממצבו הרפואי או מהטיפול במצב זה.

ההגדרה של דלריום לפי ה DSM-5זכתה לביקורת בגלל הדרישה לשלול קיום  מצב של תרדמת, מבלי לפרט את האופן בו הדבר צריך להיעשות.

למצב הכרה שני מרכיבים הנדרשים בו זמנית:

  • עוררות, שנעה מצלילות מחשבתית ועד לישנוניות, ערפול חושים, ותרדמת;
  • וכן-
  • תוכן המחשבה, הנע בין חשיבה הגיונית התואמת גיל והשכלה ועד להפרעת חשיבה.

ללא רמה מספקת של עוררות, חשיבה אינה אפשרית; במילים אחרות, עוררות הכרחית לחשיבה. עוררות מאפשרת תהליכים מנטליים ויכולת למקד, לשמור  ולהסיט קשב. בהפרעות סומטיות, קשב הוא המרכיב הראשון שאובד והאחרון שחוזר.

הICD-10 (2015 ,Organization Health World) מגדיר דלריום כתסמונת מוחית אורגנית לא ספציפית מבחינה אטיולוגית ואשר מאופיינת על ידי הפרעה בו זמנית בהכרה וכן בקשב, תפיסה, חשיבה, זיכרון, התנהגות פסיכומוטורית, רגש, ובמעגל  השינה/עירנות.  המשך משתנה ודרגת החומרה נעה מקלה ועד חמורה מאוד.

 

מהדורה בעברית. תרגום: שפרה רוזנצויג וד״ר מיכל לסק.

עריכה:פרופ' פז תורן

 

לקריאת הפרק המלא על דליריום פדיאטרי בתרגום שפרה רוזנצויג וד״ר מיכל לסק ובעריכת פרופ' פז תורן לחץ כאן

 

עמוד הבית

מאמרים

Facebook

You Tube

Twitter

LinkedIn

Wikipedia

הפרעת קשב וריכוז

Tais S Moriyama,  Aline J M Cho, Rachel E Verin, Joaquín Fuentes & Guilherme V Polanczyk

מהדורה בעברית

תרגום: מריאלה מושבה, דורון אמסלם

 

עריכה: פז תורן

קשיי קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות שכיחים באוכלוסייה הכללית ויכולים להוות שלב התפתחותי נורמטיבי או חולף. למרות זאת, בקרב חלק מהאנשים קיימת התפתחות טיפוסית של מכלול תסמינים, הכוללת פגיעה תפקודית, גורמי סיכון ידועים, תפקוד נוירופסיכולוגי לקוי וממצאים נוירו-ביולוגיים תואמים. האנשים  הללו לוקים בהפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות, שהיא אחת מההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר בעולם בקרב ילדים ונוער, עם שכיחות של כ- 5% בקירוב מהילדים והנוער מתחת לגיל 18 (Polanczyk et al, 2007). הפרק הנוכחי יעסוק בדרכי האבחון והטיפול של הפרעת קשב וריכוז.

הפרעת קשב ריכוז נכללה לראשונה ב World Health Organization’s International Classification of Diseases, 9th edition (ICD-9), וב American Psychiatric Association’s Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders second edition (DSM- 2). התסמין שהשתמשו בו כדי לתאר את ההפרעה היה פעילות יתר (היפראקטיביות). בעוד שב- ICD-9 כונתה ההפרעה "תסמונת פעילות-יתר של גיל הילדות " “hyperkinetic syndrome of childhood”, כיום ב ICD-10 ההפרעה נקראת "הפרעת פעילות יתר" "“hyperkinetic disorder”. ב DSM-2 נקראה תגובת פעילות- יתר של גיל הילדות) “hyperkinetic reaction of childhood”). רק בשנים מאוחרות יתר, החל משנת 1980, החלו לשים דגש למרכיב של קשב וריכוז כחלק מההפרעה, ולכן כונתה קשיי קשב עם או בלי פעילות יתר (היפראקטיביות) “attention-deficit disorder with or without hyperactivity” (DSM-III) ובהמשך הפך שמה להפרעת קשיי קשב – היפראקטיביות deficit hyperactivity disorder-“attention DSM-III-R and DSM-IV)).

אפידמיולוגיה

 קיימים הבדלים בשכיחות הפרעת קשב וריכוז בהתאם לקריטריונים בהם משתמשים לצורך מתן האבחנה. בסקירה שפורסמה לאחרונה, שכללה 102 מחקרים ממקומות שונים ברחבי העולם, נמצא ששכיחות הפרעת קשב וריכוז בילדים ומתבגרים עד גיל 18 עומדת על 5%, כאשר בקרב ילדים השכיחות היא 6% , ובקרב מתבגרים השכיחות היא 3% (Polanczyk et al, 2007). למרות ההערכות השונות, אין עדות לשוני בשכיחות ההפרעה בין התרבויות השונות. מחקרים רבים מראים שההפרעה שכיחה יותר בקרב גברים למול נשים, עובדה המחוזקת היטב גם בהסתכלות הקלינית.

אטיולוגיה וגורמי סיכון

 הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה משפחתית עם גורם גנטי משמעותי. התורשתיות (מוגדרת כתרומה היחסית של הגורמים הגנטיים לשונות הפנוטיפית באוכלוסייה) של הפרעת קשב וריכוז היא בין הגבוהות בקרב המחלות הפסיכיאטריות,  ומוערכת ב-76% (Faraone et al, 2005). אולם, גורמים גנטיים לבדם אינם מסבירים את ההיארעות של ההפרעה. האטיולוגיה של ההפרעה הינה מורכבת, כאשר גורמים סביבתיים, תורשתיים וביולוגים מהווים גורמי סיכון. 

מספר גנים הוצעו כקשורים להפרעת קשב וריכוז, ביניהם גנים הקשורים למערכת הקטכולאמינים. למרות זאת, נראה כי כל גן מעלה רק במעט את הסיכון להתפתחות ההפרעה (Faraone et al, 2005).  בנוסף, במחקרים genome-wide association studies,, שהם מחקרים אשר סורקים את הגנום כולו ללא היפותזה מקדימה,  לא הוספו פילומורפיזמים חדשים לידע הקיים (Neale et al, 2010.

הפער שנוצר בין אחוזי התורשתיות הגבוהים לבין התוצאות השליליות שהניבו מחקרים אלה עודדו מחקר שמטרתו למצוא בסיס אטיולוגי אחר. אפשרות אחת שהוצעה היא שההפרעה הינה תוצר של שילוב בין גורמים תורשתיים וסביבתיים Nigg et al, 2010)). למעשה, נמצא קשר גנטי- סביבתי בין חשיפה תוך רחמית לעישון, לבין ווריאציות של הגנים DAT1 ו DAT4 (Nigg et al, 2010).

מהדורה בעברית – תרגום: מריאלה מושבה, דורון אמסלם

עריכה: פז תורן

לקריאת הפרק המלא על הפרעות קשב וריכוז בתרגום מריאלה מושבה ודורון אמסלם ובעריכת פז תורן לחץ כאן

עמוד הבית

מאמרים

Facebook

You Tube

Twitter

LinkedIn

Wikipedia

הפרעת אישיות גבולית בקרב מתבגרים

 Lionel Cailhol, Ludovic Gicquel & Jean-Philippe Raynaud

מהדורה בעברית

תרגום: יסמין זומר בר, אור כהן בן סימון, מאיה ליפשיץ

עריכה: פז תורן

הפרק המלא מופיע באתר האיגוד הבינלאומי לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר

 IACAPAP e Book

הפרעת אישיות גבולית (BPD) מאופיינת בדפוס נרחב ותמידי של אי יציבות ואימפולסיביות. בעשורים האחרונים בוצע מחקר נרחב אשר התמקד בהבנת ההפרעה ובמעקב אחריה. בעוד שהמונח של 'אישיות גבולית' נמצא בשימוש לעיתים קרובות בעבודה קלינית עם בני נוער, השימוש בו בגילאים אלו נשאר שנוי במחלוקת, אף על פי כן, רבים מאמינים כי קיים יותר מטיעון אחד שהופך את השימוש במונח בקבוצת הגיל הזו ללגיטימי.

מנקודת מבט אבחנתית, הפרק משתמש במונח הפרעת אישיות גבולית כפי שהוא מוגדר ב-DSM-V. אולם, הקורא צריך להיות מודע לסיכונים של צמצום זה בהקשר להמשגות אחרות של ההפרעה. בפרק זה אנו מדגישים את התדירות הגבוהה של ההפרעה באוכלוסיית המבוגרים והמתבגרים ואת ההשלכות הפסיכו סוציאליות שלה. חלק גדול מהפרק מוקדש לאבחנה ולאבחנה מבדלת. הפרק מסיים עם תיאור של אסטרטגיות טיפול יעילות.

דיאגנוזה

תרגום: יסמין זומר בר, אור כהן בן סימון, מאיה ליפשיץ

עריכה: פז תורן

סימפטומים קליניים

במטרה לשפר את מהימנות כלי האבחון, ב-DSM-III (American  (American Psychiatric Association,1981)  הוצגה מערכת רב-צירית, בה הפרעות האישיות מוקמו בציר II, לצד קשיים אינטלקטואליים, כאשר הפרעת אישיות גבולית הוגדרה כאבחנה נפרדת. ב- DSM-V (American Psychiatric Association, 2013) הוחלט לנטוש את החלוקה לצירים. לפי ה-DSM-V, המאפיין הראשי של הפרעת אישיות גבולית הוא חוסר יציבות ואימפולסיביות, כמתואר בטבלה H.4.1. כדי לאבחן הפרעת אישיות גבולית לפי ה-DSM-V, נדרשים לפחות חמישה או יותר מן הסימפטומים הרשומים בטבלה. בנוסף, דפוס ההתנהגות חייב להיות מתמשך, נוקשה ומופיע בסיטואציות אישיות וחברתיות שונות, וחייב לגרום לליקוי משמעותי או לדחק.

 

טבלה H.4.1 קריטריון וממדי אבחנה להפרעת אישיות גבולית

ממדים

קריטריון DSM-V

 

רגשי

אי-יציבות רגשית שנובעת מתגובתיות ניכרת של מצב-הרוח (למשל, דיספוריה אפיזודית עוצמתית, רגזנות או חרדה, שבדרך כלל נמשכים מספר שעות ורק לעיתים נדירות נמשכים יותר ממספר ימים(.

6-

רגשות כרוניים של ריקנות

7-

כעס לא הולם ועוצמתי או קושי לשלוט בכעס (למשל, התפרצויות זעם  תדירות, כעס מתמיד, מריבות פיזיות חוזרות ונשנות).

8-

קוגניטיבי

הפרעה בזהות: דימוי עצמי או תחושה של עצמי לא יציבים באופן ניכר ומתמשך.

3-

מחשבה פרנואידית ארעית שקשורה לדחק או סימפטומים דיסוציאטיביים חמורים.

9-

אימפולסיבי

אימפולסיביות בלפחות שני תחומים שהם בעלי פוטנציאל לפגיעה עצמית (למשל, בזבזנות, מין, שימוש לרעה בחומרים, נהיגה חסרת זהירות, זללנות).

4-

התנהגות, מחוות, איומים אובדניים או התנהגות של פציעה עצמית, חוזרים ונשנים.

5-

בין אישי

מאמצים תזזיתיים להימנע מנטישה אמיתית או מדומיינת.

1-

דפוס מערכות יחסים בינאישיות לא-יציבות ועוצמתיות שמאופיין בחילופים קיצוניים של אידיאליזציה ודה-וולואציה

2-

במהדורה העשירית של סיווג המחלות הבינלאומי ICD-10 (World Health Organization, 2000)) הפרעת אישיות גבולית מוקמה בחלק "הפרעות אישיות לביליות" והיא כוללת תת-סוג אימפולסיבי (טבלה H.4.2.). שתי האבחנות דורשות כי דפוס ההתנהגות יהיה מתמשך, מתחיל בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת וגורם לליקוי משמעותי בתפקוד.

תת סוגים

הDSM-V- אינו מבחין בין תתי סוגים של הפרעת אישיות גבולית. תתי סוגים יכולים להיות מוגדרים על ידי קו-מורבידיות. יתר על כן, ישנם חוקרים המציעים שני תתי סוגים:

תלוי ואימפולסיבי. הראשון מתאפיין בקשר אמביוולנטי ולא יציב והשני בדפוס של התנהגות אימפולסיבית במספר תחומים, כולל הפרה של החוק. ב-ICD-10 לעומת זאת, מתוארים תת סוג אימפולסיבי ותת סוג גבולי (ראו טבלה H.4.2).

התייצגות הסימפטומים

 על אף המודעות ההולכת וגדלה לקיומה של ההפרעה, ולמרות העיסוק בהפרעה בתקשורת ובאינטרנט, מצב בו מטופל יגיע לרופא ויתלונן על כך שהוא סובל מהפרעת אישיות גבולית, הוא מצב נדיר. התמונה לרוב כוללת בעיות נוספות (בעיית שימוש בחומרים, מצבי רוח משתנים), התנהגות בעייתית (אכילה אבנורמלית, פגיעות עצמיות), או בעיות במערכות יחסים. כמו כן, למרות שפגיעות עצמיות פוחתות לאורך זמן, זיהוי הסימפטומים בגיל ההתבגרות יכול להיות יעיל ושימושי.

להמשך קריאה של הפרק המלא על הפרעת אישיות גבולית בתרגום  יסמין זומר בר, אור כהן בן סימון ומאיה ליפשיץ ובעריכת פז תורן לחץ כאן

עמוד הבית

מאמרים

Facebook

You Tube

Twitter

LinkedIn

Wikipedia

השפעת גורמים סביבתיים ואישיותיים על מתבגרים לפני ואחרי פסיכותרפיה

Impact of environmental and personality factors upon adolescents before and after psychotherapeutic intervention

Shlomit Mittler, Netta Horesh, Hilla Rubin Maytal, Paz Toren

Compr Psychiatry. 2014 55:1791-1802..

השפעת גורמים סביבתיים ואישיותיים על מתבגרים לפני ואחרי פסיכותרפיה

שלומית מיטלר, נטע חורש, הילה רובין מייטל, פז תורן

Abstract

It is important to understand the risk factors and resilience factors that contribute to psychological distress or to a sense of well-being in adolescents. This study focuses on life events and social support from an external–environmental aspect. The focus from an internal–personality aspect is on self-criticism and self-disclosure. In this study, 155 adolescents, ages 12–18 years, were divided into two groups. The experimental group included 70 adolescents requesting psychotherapy for emotional disorders. The control group included 85 adolescents without emotional disorders. Participants in the experimental group were followed up to the completion of six months of psychotherapy. Adolescents in the experimental group had undergone more negative life events and a significantly smaller number of positive life events compared to the control group [F(4, 143) = 9.77, p b 0.001, Eta2 = .22]. The experimental group was characterized by a diminished degree of social support compared to the control group [F(2, 144) = 7.27, p b 0.01, Eta2 = .09]. Regarding self-criticism and self-disclosure, no differences were found between the control and experimental groups [F(3, 148) = 2.18, p N 0.05, Eta2 = .04]. The prospective analysis following six months of psychotherapy indicated a significant improvement in distress variables reported by the parents but not by the subjects themselves, pointing to the importance of family intervention as part of adolescent psychotherapy. A decrease in the level of self-criticism after psychotherapeutic intervention was found [F(1, 18) = 4.41, p b 0.05, Eta2 = .20], altering self-criticism from a factor that needs to be neutralized to a factor that can be improved during psychotherapy.

המאמר המלא "השפעת גורמים סביבתיים ואישיותיים על מתבגרים לפני ואחרי פסיכותרפיה" שנכתב על ידי שלומית מיטלר, נטע חורש, הילה רובין מייטל, פז תורן פורסם בעיתון Compr Psychiatry

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

עמוד הבית

מאמרים

Facebook

You Tube

Twitter

LinkedIn

Wikipedia

הפרעת קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז - פז תורן

Tais S Moriyama,  Aline J M Cho, Rachel E Verin, Joaquín Fuentes & Guilherme V Polanczyk

מהדורה בעברית

תרגום: מריאלה מושבה, דורון אמסלם

עריכה: פז תורן

להפרעת קשיי קשב – היפראקטיביות deficit hyperactivity disorder-“attention DSM-III-R and DSM-IV)).

אפידמיולוגיה

קיימים הבדלים בשכיחות הפרעת קשב וריכוז בהתאם לקריטריונים בהם משתמשים לצורך מתן האבחנה. בסקירה שפורסמה לאחרונה, שכללה 102 מחקרים ממקומות שונים ברחבי העולם, נמצא ששכיחות הפרעת קשב וריכוז בילדים ומתבגרים עד גיל 18 עומדת על 5%, כאשר בקרב ילדים השכיחות היא 6% , ובקרב מתבגרים השכיחות היא 3% (Polanczyk et al, 2007). למרות ההערכות השונות, אין עדות לשוני בשכיחות ההפרעה בין התרבויות השונות. מחקרים רבים מראים שההפרעה שכיחה יותר בקרב גברים למול נשים, עובדה המחוזקת היטב גם בהסתכלות הקלינית.

אטיולוגיה וגורמי סיכון

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה משפחתית עם גורם גנטי משמעותי. התורשתיות (מוגדרת כתרומה היחסית של הגורמים הגנטיים לשונות הפנוטיפית באוכלוסייה) של הפרעת קשב וריכוז היא בין הגבוהות בקרב המחלות הפסיכיאטריות,  ומוערכת ב-76% (Faraone et al, 2005). אולם, גורמים גנטיים לבדם אינם מסבירים את ההיארעות של ההפרעה. האטיולוגיה של ההפרעה הינה מורכבת, כאשר גורמים סביבתיים, תורשתיים וביולוגים מהווים גורמי סיכון. 

מספר גנים הוצעו כקשורים להפרעת קשב וריכוז, ביניהם גנים הקשורים למערכת הקטכולאמינים. למרות זאת, נראה כי כל גן מעלה רק במעט את הסיכון להתפתחות ההפרעה (Faraone et al, 2005).  בנוסף, במחקרים genome-wide association studies,, שהם מחקרים אשר סורקים את הגנום כולו ללא היפותזה מקדימה,  לא הוספו פילומורפיזמים חדשים לידע הקיים (Neale et al, 2010.

הפער שנוצר בין אחוזי התורשתיות הגבוהים לבין התוצאות השליליות שהניבו מחקרים אלה עודדו מחקר שמטרתו למצוא בסיס אטיולוגי אחר. אפשרות אחת שהוצעה היא שההפרעה הינה תוצר של שילוב בין גורמים תורשתיים וסביבתיים Nigg et al, 2010)). למעשה, נמצא קשר גנטי- סביבתי בין חשיפה תוך רחמית לעישון, לבין ווריאציות של הגנים DAT1 ו DAT4 (Nigg et al, 2010).

מהדורה בעברית – תרגום: מריאלה מושבה, דורון אמסלם

עריכהפז תורן

לקריאת הפרק המלא על הפרעות קשב וריכוז בתרגום מריאלה מושבה ודורון אמסלם ובעריכת פז תורן לחץ כאן

http://iacapap.org/wp-content/uploads/D.1-ADHD-Hebrew-2017.pdf

עמוד הבית

מאמרים

Facebook

You Tube

Twitter

LinkedIn

Wikipedia

מנבאי הסתמנות קלינית במתבגרים שעברו התעללות מינית פז תורן

Predictors of Clinical Outcomes in Sexually Abused Adolescents

Tocker Lotem, Ben-Amitay Galit, Horesh-Reinman Netta, Lask Michal, Toren Paz

מנבאי הסתמנות קלינית במתבגרים שעברו התעללות מינית

לוטם טוקר, גלית בן אמיתי, נטע חורש-רינמן, מיכל לסק, פז תורן 

 

Abstract

This cross-sectional, case control study examines the association between child sexual abuse and interpersonal and intrapersonal outcomes among 54 adolescents, examining specific clinical measures (depression, anxiety, dissociation, and posttraumatic stress disorder, attachment patterns, self-esteem, self-disclosure, and family environment characteristics). The research results point to a correlation between sexual abuse and higher levels of the clinical measures. In addition, a correlation was found between sexual abuse and level of avoidant attachment, self-esteem, and family environment characteristics. Stepwise hierarchical regressions were conducted to examine how adolescent attributes predicted depression, anxiety, and dissociation beyond the prediction based on sexual abuse. A combination of self-esteem, anxiety attachment, and family cohesiveness made sexual abuse insignificant when predicting levels of depression, anxiety, and dissociation. This study contributes to characterizing the emotional, personal, and family attributes of adolescents who experienced sexual abuse. It also raises questions about the clinical outcomes usually associated with sexual abuse.

 

המאמר המלא " מנבאי הסתמנות קלינית במתבגרים שעברו התעללות מינית" שנכתב על ידי לוטם טוקר, גלית בן אמיתי, נטע חורש-רינמן, מיכל לסק, פז תורן  פורסם בעיתון  J Child Sex Abuse

לקריאת המאמר המלא של לוטם טוקר, גלית בן אמיתי, נטע חורש-רינמן, מיכל לסק, פז תורן לחץ כאן

עמוד הבית

מאמרים

Facebook

You Tube

Twitter

LinkedIn

Wikipedia

Psychophysiological Reactivity in Child Sexual Abuse

Psychophysiological Reactivity in Child Sexual Abuse

J Child Sex Abuse. 2016;25:185-200

Psychophysiological Reactivity in Child Sexual Abuse

Ben-Amitay Galit, Kimchi Nir, Wolmer Leo, Toren Paz

ראקטיביות פסיכופיזיולוגית בהתעללות מינית בילדים

גלית בן אמיתי, ניר קמחי, לאו וולמר, פז תורן

Abstract

Sexual abuse has physiological and emotional implications. The purpose of this study is to evaluate the neurobiological sequels of childhood sexual trauma by monitoring physiological variables among sexually abused girls and women compared to controls. We assessed posttrauma and traumatic life events of 35 females sexually abused in their childhood (age range 7-51 years) and 25 control females (age range 7-54 years). Electroencephalography, frontalis electromyography, electrodermal activity, and heart rate parameters were recorded while watching sets of pictures representing neutral and trauma-suggestive stimuli. A minority of participants met the Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders criteria for post-traumatic stress disorder. Abused females displayed significant elevations in heart rate, electromyography, and electroencephalography while viewing allusive stimuli and elevated heart rate while viewing neutral stimuli. The dysfunctional regulation of the physiological stress system associated with child sexual abuse may endanger the victims with various stress and anxiety disorders.

המאמר המלא " ראקטיביות פסיכופיזיולוגית בהתעללות מינית בילדים" שנכתב על ידי גלית בן אמיתי, ניר קמחי, לאו וולמר, פז תורן   פורסם בעיתון J Child Sex Abuse

לקריאת המאמר המלא של גלית בן אמיתי, ניר קמחי, לאו וולמר, פז תורן לחץ כאן

עמוד הבית

מאמרים

Facebook

You Tube

Twitter

LinkedIn

Wikipedia

מעקב הריון – פרופסור פז תורן

מעקב הריון - פז תורן

Psychiatric disorders and compliance with prenatal care: A 10-year retrospective cohort compared to controls.

Ben-Sheetrit Joseph, Huller-Harari Liat, Rasner Michal, Magen Nehemia, Nacasch Nitsa, Toren Paz.

הפרעות פסיכיאטריות והיענות למעקב טרום לידתי: מחקר עוקבה רטרוספקטיבי בן 10 שנים בהשוואה לביקורת

יוסף בן שטרית, ליאת הולר-הררי, מיכל רסנר, נחמיה מגן, ניצה נקש,      פז תורן

Abstract

BACKGROUND:

Inadequate prenatal care has been associated with adverse perinatal outcomes. We sought to compare compliance with prenatal care visits (PCV), oral glucose tolerance test (OGTT) and serum alfa-fetoprotein (aFP) in women with psychiatric disorders (PD) and healthy controls.

METHODS:

Subjects were 5395 women (1043 PD and 4352 controls), members of Clalit Health Services (Tel-Aviv district, Israel), who gave birth during 2004-2014. We used Generalized Estimating Equations with binary-logistic models, considering consecutive pregnancies as repeated measures with unbalanced design. The diagnostic subgroup was the main independent, assessed once with and once without age, socioeconomic status and multiple gestation variables.

RESULTS:

Risk for non-compliance with OGTT was increased in women with depression (aOR = 1.4, 95% CI = 1.1-1.7) and schizophrenia (aOR = 1.8, 95% CI = 1.1-2.9), but not anxiety. Risk for non-compliance with aFP was decreased in women with anxiety (aOR = 0.6, 95% CI = 0.5-0.8), but women with depression and schizophrenia did not differ from controls. PD were at risk for both absence of PCV (aOR = 4.6, 95% CI = 2.7-8.0) and high utilization of PCV (>20 visits, aOR = 2.8, 95% CI = 2.1-3.7). Psychopharmacological treatment during pregnancy was associated with high utilization of PCV (OR = 2.2, 95% CI = 1.7-2.9), increased compliance with aFP tests (OR = 1.4, 95% CI = 1.1-1.7) and marginally-significant increased compliance with OGTT (OR = 0.82, 95% CI = 0.67-1.01).

CONCLUSION:

PD under-utilized tests perceived for the wellbeing of the mother (OGTT) and over-utilize tests for the wellbeing of the fetus (aFP). PD exhibited patterns of both very low and very high utilization of PCV. Psychopharmacological treatment during pregnancy may improve some measures of compliance with prenatal care.

 

המאמר המלא " הפרעות פסיכיאטריות והיענות למעקב טרום לידתי: מחקר עוקבה רטרוספקטיבי בן 10 שנים בהשוואה לביקורת" שנכתב על ידי יוסף בן שטרית, ליאת הולר-הררי, מיכל רסנר, נחמיה מגן, ניצה נקש, פז תורן

 פורסם בעיתון Eur Psychiatry.

 

לקריאת המאמר המלא של יוסף בן שטרית, ליאת הולר-הררי, מיכל רסנר, נחמיה מגן, ניצה נקש, פז תורן לחץ כאן.

עמוד הבית

מאמרים

Facebook

You Tube

Twitter

LinkedIn

Wikipedia